27 ביוני 1941 הוא תאריך שנחרט לנצח בהיסטוריה של ביאליסטוק. זה היה יום שבו הכובשים הגרמנים בפולין ביצעו מעשה בלתי נתפס. הם טבחו באכזריות אנשים רק בגלל שהיו יהודים. הם אספו כ-800 אנשים לבית הכנסת הגדול ברחוב בוז’ניצ’ה (היום אחורי רחוב סורסקה) ולאחר מכן הציתו את הבניין. הפעולות הגיבורות של יוזף ברטושקה הובילו להצלת 29 אנשים. השומר ניצל את חוסר תשומת הלב של הגרמנים ופתח את הדלת הצדדית של הבניין הבוער. ברגע האחרון הצליחו האנשים הצפופים בפרוזדור להימלט. בזמן הזה הכובשים ירו ביהודים שנמלטו מהבתים מעץ, שגם הם עלו באש זמן קצר לאחר מכן.
„…כשנכנסו הגרמנים לחפש גברים – ברחתי לחדר השני, וכשהסתתרתי, הם לקחו את גיסי ארון זלמנוביץ’. אחותי רצה אחר בעלה. הם הובילו אותם לבית הכנסת בפינת רחוב סורסקה – שול. ראינו זאת מהעליית גג של הבית שבו התחבאנו. היו איתי הרבה אנשים. (…) כשהבית הכנסת התמלא באנשים – ראיתי איך הגרמנים סגרו את היציאות, הקיפו את הבניין והציתו אותו…” – זהו קטע מזיכרונות של עד ראייה. הקטע מגיע מ-Kurier Poranny.
ביום ההוא בביאליסטוק, הגרמנים הרגו יותר מ-2000 אנשים. הם שרפו את בית הכנסת, את רובע שולחוף, והרבה מבנים בשוק קושצ’ושקו, רחוב סורסקה, שוק סייני, וגם מה שפגשו ברחובות לגיונובה ואקדמיצקה. בימים הבאים, הגרמנים המשיכו לרצוח יהודים בהמוניהם. שוב ושוב ביצעו הגרמנים פעולות ירי. ב-3 ביולי הם הרגו 200 אנשים, ב-12 ביולי – 5000 אנשים, וב-13 ביולי – 300 אנשים. הרציחות בוצעו על ידי חיילי הגדוד המשטרתי מס’ 309, בפיקודו של מייג’ור ארנסט וייס, והגדודים 316 ו-322 תחת פיקודו של הגנרל אריך פון דם באך-זלבסקי. עד ה-12 ביולי נרצחו כמעט 8000 אנשים. שבועיים לאחר מכן,
הגטו בביאליסטוק
ב-26 ביולי הוקם בגטו בעיר. נרצחו כמעט 20% מכל היהודים בעיר. לפי פקודת הכובש הגרמני, היהודים נדרשו לענוד את טלאי המגן דוד על בגדיהם החל מ-1 בספטמבר 1941. „מתאר שחור של מגן דוד בן שישה קצוות בגודל של יד על רקע צהוב עם הכתובת יהודי צריך להיתפר במקום נראה ולשאת על החזה השמאלי של הבגד”. צו זה, בהתאם לחוקי נירנברג, חל על כל האזרחים היהודים מגיל שש. ליהודים לא הותר להופיע בציבור ללא הטלאי. כל מי שניסה להסתיר אותו תחת צעיף או תיק היה צפוי לעונשים חמורים מהגסטפו, אשר הקפידו על אכיפת הצו.
הפולנים סיפקו מזון ליהודים בגטו כי הגרמנים, בארגון הגטאות בכל פודלסיה, נתנו מנות רעב. הכי קשה היה להשיג אוכל בביאליסטוק. עם זאת, בולסלב, הנריק ויוזף סוקולובסקי ווייטולד מקסימוביץ’ מילאו תפקיד חשוב. הם קנו מזון בכפרים הסמוכים והביאו אותו לבתיהם בביאליסטוק, ואז היהודים שהוציאו את הפסולת מהגטו הבריחו את המזון המסופק במיכל כפול בתחתית הטנק.
היו עוד הרבה פולנים שסיפקו מזון לגטו בדרכים שונות. זה נעשה לרוב באמצעות סחר לא חוקי. כדאי לציין שהיהודים הצליחו להביא בקר לגטו על ידי שוחד חייל גרמני. נקודת ההעברה הייתה ברחוב סמולנה (ליד יורובייצקה). כדאי להזכיר שכמה פולנים קיבלו עונש מוות על אספקת מזון. הגרמנים הרגו נער בחצר ברחוב סיינקביץ’. אישה שניסתה לפרוץ את הגדר בשוק קושצ’ושקו גם נהרגה. גבר שהצליח להגיע לשוק הגטו ברחוב צ’נסטוחובסקה גם נהרג.
ישנם דוגמאות רבות למעשים הרואיים של פולנים בכפרי פודלסיה. שם לפעמים משפחות גדולות סיכנו את חייהם אך הסתירו יהודים. הפולנים בנו מבנים מיוחדים, חדרים נסתרים ואפילו העבירו יהודים בסירה דרך נהר ביברזה כדי שיוכלו לחכות לזמנים טובים יותר מוסתרים ביערות הביצה, שם הגרמנים לא יכלו להגיע.
העברת העיר
1941 הייתה השנה האחרונה שבה הרפובליקה הפולנית הרב-תרבותית, הרב-דתית והרב-לאומית, אף על פי שהייתה תחת כיבוש, עדיין התקיימה. גורלו הטראגי של ארצנו נחתם על ידי הגרמנים, אשר באותה שנה החלו ב”פתרון הסופי לשאלת היהודים”, אשר כלל את ההשמדה הפיזית של היהודים. הגרמנים כבשו שטחים מה-ברית המועצות – מאוקראינה, ליטא, בלארוס ועד פולין. בשיתוף פעולה פלילי ואקטיבי בשטחיהם השתתפו מדינות כמו סלובקיה, צרפת ונורבגיה. רומניה, בולגריה והונגריה שיתפו פעולה חלקית גם הן. חשוב לציין שאיטליה ודנמרק סירבו בתוקף לשתף פעולה בעניין זה. פינלנד ואלבניה היו גם הן מקלטים בטוחים ליהודים.
ב-1939, לאחר מספר ימים מהפלישה הגרמנית לפולין, ביאליסטוק הייתה תחת כיבוש גרמני. לאחר מכן, כאשר ברית המועצות תקפה את פולין מהצד השני ב-17 בספטמבר, שתי המדינות הסכימו, ובארמון ברניצקי העבירו הגרמנים באופן רשמי את הכיבוש של ביאליסטוק לברית המועצות. חשוב לציין כי היה כאן צומת רכבות חשוב, אשר השפיע על התחבורה, שהיא קריטית בזמן מלחמה. למרות שהכיבוש אינו דבר חיובי, היהודים זכו לשקט יחסי, כי ברית המועצות, כאיחוד של עמים רבים, לא רדפה יהודים.
לאחר היבחרו הדמוקרטי של היטלר לשלטון, לגרמנים היה גזענות ואנטישמיות בתוכניתם. אנו מדגישים זאת לא כדי להמעיט בערכה של הדמוקרטיה, אלא כדי להבהיר שגיהינום באירופה נגרם לא על ידי „נאצים” מיתיים אלא על ידי גרמנים, אשר בחרו דמוקרטית בהיטלר לשלטון ותמכו במדיניותו. הכניסה המחודשת של הגרמנים לביאליסטוק ב-1941 הייתה תחילתה של הטרגדיה של היהודים, שהיוו את רוב האוכלוסייה בעיר.
מרד וחיסול הגטו
ב-16 באוגוסט 1943, בניין (כבר ברחוב יורובייצקה) היה עד לחיסול הגטו. בלילה שלפני פעולת הגרמנים, הירח זרח יפה מעל העיר. בבוקר, הגרמנים תלו כרזות ברחבי הגטו, שהודיעו על גירוש כל אוכלוסיית הגטו לעבודה באזור לובלין. אזור הגטו היה מוקף
בצבא. ליד גדר הגטו ברחוב סמולנה, ליד יורובייצקה, היהודים ארגנו נקודת הגנה עצמית. מעל 100 צעירים חמושים ברובים, אקדחים ואפילו במקלע אחד. היו להם גם רימונים מאולתרים, גרזנים, פטישים, סכינים וקוקטיילי מולוטוב. התוכנית הייתה להבעיר את גדר הגטו ואז לנסות לברוח. כשהגדר עלתה באש, ראו היהודים טנק גרמני וז’נדרמריה. אף אחד לא הצליח לברוח. כמה שעות לאחר מכן, ילד קטן השליך במפתיע נורה מלאה בחומצה הידרוכלורית לפנים של קצין גרמני, ועיוור ופצע אותו. ליד רחוב ציפלה הסמוכה ליורובייצקה, התחיל טבח אמיתי. הגרמנים ירו בהמונים שחיכו לגירוש ליד השער. הילד שהשליך את הנורה נהרג מיד. הגרמנים ירו מכמה כיוונים. הלוחמים היהודים ניסו להילחם, אך לא היה להם סיכוי. עם זאת, בקרבות במהלך חיסול הגטו, 100 גרמנים איבדו את חייהם, ורבים נפצעו.
הגרמנים רצחו כ-800 אנשים בגטו. עוד 30,000 נשלחו למחנות ההשמדה הגרמניים בטרבלינקה ובאושוויץ-בירקנאו. בביאליסטוק, הגרמנים יצרו גיהינום אמיתי במהלך השנתיים של הכיבוש. לאחר המלחמה נותרו בביאליסטוק רק כמה מאות יהודים. לפני הכיבוש הגרמני, היו כ-50,000.
Partnerzy portalu:
