Kategoria: Dziennik białostocki

27 ביוני 1941 הוא תאריך שנחרט לנצח בהיסטוריה של ביאליסטוק. זה היה יום שבו הכובשים הגרמנים בפולין ביצעו מעשה בלתי נתפס. הם טבחו באכזריות אנשים רק בגלל שהיו יהודים. הם אספו כ-800 אנשים לבית הכנסת הגדול ברחוב בוז’ניצ’ה (היום אחורי רחוב סורסקה) ולאחר מכן הציתו את הבניין. הפעולות הגיבורות של יוזף ברטושקה הובילו להצלת 29 אנשים. השומר ניצל את חוסר תשומת הלב של הגרמנים ופתח את הדלת הצדדית של הבניין הבוער. ברגע האחרון הצליחו האנשים הצפופים בפרוזדור להימלט. בזמן הזה הכובשים ירו ביהודים שנמלטו מהבתים מעץ, שגם הם עלו באש זמן קצר לאחר מכן.

„…כשנכנסו הגרמנים לחפש גברים – ברחתי לחדר השני, וכשהסתתרתי, הם לקחו את גיסי ארון זלמנוביץ’. אחותי רצה אחר בעלה. הם הובילו אותם לבית הכנסת בפינת רחוב סורסקה – שול. ראינו זאת מהעליית גג של הבית שבו התחבאנו. היו איתי הרבה אנשים. (…) כשהבית הכנסת התמלא באנשים – ראיתי איך הגרמנים סגרו את היציאות, הקיפו את הבניין והציתו אותו…” – זהו קטע מזיכרונות של עד ראייה. הקטע מגיע מ-Kurier Poranny.

ביום ההוא בביאליסטוק, הגרמנים הרגו יותר מ-2000 אנשים. הם שרפו את בית הכנסת, את רובע שולחוף, והרבה מבנים בשוק קושצ’ושקו, רחוב סורסקה, שוק סייני, וגם מה שפגשו ברחובות לגיונובה ואקדמיצקה. בימים הבאים, הגרמנים המשיכו לרצוח יהודים בהמוניהם. שוב ושוב ביצעו הגרמנים פעולות ירי. ב-3 ביולי הם הרגו 200 אנשים, ב-12 ביולי – 5000 אנשים, וב-13 ביולי – 300 אנשים. הרציחות בוצעו על ידי חיילי הגדוד המשטרתי מס’ 309, בפיקודו של מייג’ור ארנסט וייס, והגדודים 316 ו-322 תחת פיקודו של הגנרל אריך פון דם באך-זלבסקי. עד ה-12 ביולי נרצחו כמעט 8000 אנשים. שבועיים לאחר מכן,

הגטו בביאליסטוק

ב-26 ביולי הוקם בגטו בעיר. נרצחו כמעט 20% מכל היהודים בעיר. לפי פקודת הכובש הגרמני, היהודים נדרשו לענוד את טלאי המגן דוד על בגדיהם החל מ-1 בספטמבר 1941. „מתאר שחור של מגן דוד בן שישה קצוות בגודל של יד על רקע צהוב עם הכתובת יהודי צריך להיתפר במקום נראה ולשאת על החזה השמאלי של הבגד”. צו זה, בהתאם לחוקי נירנברג, חל על כל האזרחים היהודים מגיל שש. ליהודים לא הותר להופיע בציבור ללא הטלאי. כל מי שניסה להסתיר אותו תחת צעיף או תיק היה צפוי לעונשים חמורים מהגסטפו, אשר הקפידו על אכיפת הצו.

הפולנים סיפקו מזון ליהודים בגטו כי הגרמנים, בארגון הגטאות בכל פודלסיה, נתנו מנות רעב. הכי קשה היה להשיג אוכל בביאליסטוק. עם זאת, בולסלב, הנריק ויוזף סוקולובסקי ווייטולד מקסימוביץ’ מילאו תפקיד חשוב. הם קנו מזון בכפרים הסמוכים והביאו אותו לבתיהם בביאליסטוק, ואז היהודים שהוציאו את הפסולת מהגטו הבריחו את המזון המסופק במיכל כפול בתחתית הטנק.

היו עוד הרבה פולנים שסיפקו מזון לגטו בדרכים שונות. זה נעשה לרוב באמצעות סחר לא חוקי. כדאי לציין שהיהודים הצליחו להביא בקר לגטו על ידי שוחד חייל גרמני. נקודת ההעברה הייתה ברחוב סמולנה (ליד יורובייצקה). כדאי להזכיר שכמה פולנים קיבלו עונש מוות על אספקת מזון. הגרמנים הרגו נער בחצר ברחוב סיינקביץ’. אישה שניסתה לפרוץ את הגדר בשוק קושצ’ושקו גם נהרגה. גבר שהצליח להגיע לשוק הגטו ברחוב צ’נסטוחובסקה גם נהרג.

ישנם דוגמאות רבות למעשים הרואיים של פולנים בכפרי פודלסיה. שם לפעמים משפחות גדולות סיכנו את חייהם אך הסתירו יהודים. הפולנים בנו מבנים מיוחדים, חדרים נסתרים ואפילו העבירו יהודים בסירה דרך נהר ביברזה כדי שיוכלו לחכות לזמנים טובים יותר מוסתרים ביערות הביצה, שם הגרמנים לא יכלו להגיע.

העברת העיר

1941 הייתה השנה האחרונה שבה הרפובליקה הפולנית הרב-תרבותית, הרב-דתית והרב-לאומית, אף על פי שהייתה תחת כיבוש, עדיין התקיימה. גורלו הטראגי של ארצנו נחתם על ידי הגרמנים, אשר באותה שנה החלו ב”פתרון הסופי לשאלת היהודים”, אשר כלל את ההשמדה הפיזית של היהודים. הגרמנים כבשו שטחים מה-ברית המועצות – מאוקראינה, ליטא, בלארוס ועד פולין. בשיתוף פעולה פלילי ואקטיבי בשטחיהם השתתפו מדינות כמו סלובקיה, צרפת ונורבגיה. רומניה, בולגריה והונגריה שיתפו פעולה חלקית גם הן. חשוב לציין שאיטליה ודנמרק סירבו בתוקף לשתף פעולה בעניין זה. פינלנד ואלבניה היו גם הן מקלטים בטוחים ליהודים.

ב-1939, לאחר מספר ימים מהפלישה הגרמנית לפולין, ביאליסטוק הייתה תחת כיבוש גרמני. לאחר מכן, כאשר ברית המועצות תקפה את פולין מהצד השני ב-17 בספטמבר, שתי המדינות הסכימו, ובארמון ברניצקי העבירו הגרמנים באופן רשמי את הכיבוש של ביאליסטוק לברית המועצות. חשוב לציין כי היה כאן צומת רכבות חשוב, אשר השפיע על התחבורה, שהיא קריטית בזמן מלחמה. למרות שהכיבוש אינו דבר חיובי, היהודים זכו לשקט יחסי, כי ברית המועצות, כאיחוד של עמים רבים, לא רדפה יהודים.

לאחר היבחרו הדמוקרטי של היטלר לשלטון, לגרמנים היה גזענות ואנטישמיות בתוכניתם. אנו מדגישים זאת לא כדי להמעיט בערכה של הדמוקרטיה, אלא כדי להבהיר שגיהינום באירופה נגרם לא על ידי „נאצים” מיתיים אלא על ידי גרמנים, אשר בחרו דמוקרטית בהיטלר לשלטון ותמכו במדיניותו. הכניסה המחודשת של הגרמנים לביאליסטוק ב-1941 הייתה תחילתה של הטרגדיה של היהודים, שהיוו את רוב האוכלוסייה בעיר.

מרד וחיסול הגטו

ב-16 באוגוסט 1943, בניין (כבר ברחוב יורובייצקה) היה עד לחיסול הגטו. בלילה שלפני פעולת הגרמנים, הירח זרח יפה מעל העיר. בבוקר, הגרמנים תלו כרזות ברחבי הגטו, שהודיעו על גירוש כל אוכלוסיית הגטו לעבודה באזור לובלין. אזור הגטו היה מוקף

בצבא. ליד גדר הגטו ברחוב סמולנה, ליד יורובייצקה, היהודים ארגנו נקודת הגנה עצמית. מעל 100 צעירים חמושים ברובים, אקדחים ואפילו במקלע אחד. היו להם גם רימונים מאולתרים, גרזנים, פטישים, סכינים וקוקטיילי מולוטוב. התוכנית הייתה להבעיר את גדר הגטו ואז לנסות לברוח. כשהגדר עלתה באש, ראו היהודים טנק גרמני וז’נדרמריה. אף אחד לא הצליח לברוח. כמה שעות לאחר מכן, ילד קטן השליך במפתיע נורה מלאה בחומצה הידרוכלורית לפנים של קצין גרמני, ועיוור ופצע אותו. ליד רחוב ציפלה הסמוכה ליורובייצקה, התחיל טבח אמיתי. הגרמנים ירו בהמונים שחיכו לגירוש ליד השער. הילד שהשליך את הנורה נהרג מיד. הגרמנים ירו מכמה כיוונים. הלוחמים היהודים ניסו להילחם, אך לא היה להם סיכוי. עם זאת, בקרבות במהלך חיסול הגטו, 100 גרמנים איבדו את חייהם, ורבים נפצעו.

הגרמנים רצחו כ-800 אנשים בגטו. עוד 30,000 נשלחו למחנות ההשמדה הגרמניים בטרבלינקה ובאושוויץ-בירקנאו. בביאליסטוק, הגרמנים יצרו גיהינום אמיתי במהלך השנתיים של הכיבוש. לאחר המלחמה נותרו בביאליסטוק רק כמה מאות יהודים. לפני הכיבוש הגרמני, היו כ-50,000.

Partnerzy portalu:

Am 27. Juni 1941 ereignete sich ein Ereignis, das sich für immer in die Geschichte von Białystok eingeprägt hat. An diesem Tag begingen die deutschen Besatzer Polens ein unvorstellbares Verbrechen. Sie massakrierten brutal Menschen nur wegen ihres jüdischen Glaubens. Sie versammelten etwa 800 Personen in der großen Synagoge an der Bożnicza-Straße (heute Hinterhof von Suraska-Straße) und setzten das Gebäude in Brand. Die heldenhaften Taten von Józef Bartoszka führten dazu, dass 29 Menschen überlebten. Der Hausmeister nutzte die Unaufmerksamkeit der Deutschen und öffnete die Seitentür des brennenden Gebäudes. In letzter Minute konnten sich die im Vorraum zusammengedrängten Menschen retten. In dieser Zeit schossen die Besatzer auf Juden, die aus den Holzhäusern flohen, die kurz darauf ebenfalls Feuer fingen.

„…als die Deutschen hereinkamen und nach Männern suchten – floh ich in ein anderes Zimmer, und als ich mich versteckte, nahmen sie meinen Schwager Aron Zelmanowicz mit. Meine Schwester lief ihrem Mann nach. Sie wurden zur Synagoge an der Ecke der Suraska- und Szkolna-Straße gebracht. Wir sahen das vom Dachboden des Hauses, in dem wir uns versteckten. Es waren viele Menschen bei mir. (…) Als die Synagoge mit Menschen gefüllt war – sah ich, wie die Deutschen die Ausgänge verschlossen, das Gebäude umzingelten und es in Brand setzten…” – dies ist ein Auszug aus den Erinnerungen eines Augenzeugen. Der Auszug stammt aus dem Kurier Poranny.

An diesem Tag töteten die Deutschen in Białystok über 2000 Menschen. Sie verbrannten die Synagoge, das Schulhof-Viertel und viele Gebäude am Kościuszko-Markt, der Suraska-Straße, dem Sienny-Markt sowie was sie an der Legionowa- und Akademicka-Straße vorfanden. In den folgenden Tagen setzten die Deutschen den Massenmord an Juden fort. Immer wieder führten sie Erschießungsaktionen durch. Am 3. Juli töteten sie 200 Menschen, am 12. Juli 5000 Menschen und am 13. Juli 300 Menschen. Die Morde wurden von Soldaten des Polizeibataillons Nr. 309 unter dem Kommando von Major Ernst Wies sowie den Bataillonen 316 und 322 unter General Erich von dem Bach-Zelewski ausgeführt. Bis zum 12. Juli wurden fast 8000 Menschen ermordet. Zwei Wochen später,

Ghetto in Białystok

Am 26. Juli wurde in der Stadt ein Ghetto errichtet. Fast 20 % aller Juden der Stadt wurden getötet. Auf Befehl der deutschen Besatzer mussten Juden ab dem 1. September 1941 Davidsterne auf ihrer Kleidung tragen. „Ein schwarzer Umriss eines sechsstrahligen Sterns von der Größe einer Hand auf gelbem Hintergrund mit der Aufschrift Jude muss gut sichtbar auf die linke Brustseite der Kleidung genäht und getragen werden.” Diese Verordnung galt gemäß den Nürnberger Gesetzen für alle jüdischen Bürger ab dem sechsten Lebensjahr. Juden durften ohne den Stern nicht öffentlich erscheinen. Jeder, der versuchte, ihn unter einem Schal oder einer Tasche zu verstecken, musste mit harten Strafen der Gestapo rechnen, die dies genau überwachte.

Die Polen lieferten Nahrung für die Juden im Ghetto, da die Deutschen bei der Organisation der Ghettos in ganz Podlasie Hungerrationen gewährten. Am schwierigsten war es, in Białystok an Essen zu kommen. Bolesław, Henryk und Józef Sokołowski sowie Witold Maksymowicz spielten dabei eine wesentliche Rolle. Sie kauften Lebensmittel in den umliegenden Dörfern und brachten sie zu ihren Häusern in Białostoczek. Anschließend versteckten die Juden, die Abfälle aus dem Ghetto entfernten, die gespendeten Lebensmittel in einem doppelten Boden des Tankwagens.

Es gab noch viele weitere Polen, die auf verschiedene Weise Lebensmittel in das Ghetto brachten. Am häufigsten geschah dies durch illegalen Handel. Es ist erwähnenswert, dass es Juden gelang, Vieh in das Ghetto zu bringen, indem sie einen deutschen Soldaten bestachen. Der Umschlagplatz befand sich in der Smolna-Straße (nahe Jurowiecka). Es ist auch zu erwähnen, dass einige Polen wegen der Lieferung von Lebensmitteln mit dem Tod bestraft wurden. Die Deutschen töteten einen Jungen im Hof an der Sienkiewicza-Straße. Eine Frau, die versuchte, den Zaun am Kościuszko-Markt zu überqueren, wurde ebenfalls getötet. Auch ein Mann, der den Ghetto-Markt an der Częstochowska-Straße erreichte, wurde getötet.

Es gibt zahlreiche Beispiele für heroische Taten der Polen in den Dörfern von Podlasie. Dort riskierten manchmal große Familien ihr Leben, indem sie Juden versteckten. Polen bauten spezielle Gebäude, verborgene Räume, und transportierten Juden sogar mit Booten über den Biebrza-Fluss, damit sie in sumpfigen Wäldern versteckt auf bessere Zeiten warten konnten, wo die Deutschen nicht hinkamen.

Übergabe der Stadt

1941 war das letzte Jahr, in dem die multikulturelle, multireligiöse und multinationale Polnische Republik, obwohl unter Besatzung, noch existierte. Das tragische Schicksal unseres Landes wurde von den Deutschen besiegelt, die in diesem Jahr die „Endlösung der Judenfrage” begannen, die die physische Vernichtung der Juden beinhaltete. Die Deutschen besetzten Gebiete von der UdSSR – mit der Ukraine, Litauen, Belarus bis nach Polen. In krimineller, aktiver Zusammenarbeit auf ihren Gebieten nahmen Länder wie die Slowakei, Frankreich und Norwegen teil. Teilweise kooperierten auch Rumänien, Bulgarien und Ungarn. Es ist hervorzuheben, dass Italien und Dänemark kategorisch die Zusammenarbeit in dieser Angelegenheit ablehnten. Finnland und Albanien waren ebenfalls sichere Zufluchtsorte für Juden.

Białystok stand 1939 nach wenigen Tagen der deutschen Invasion Polens unter deutscher Besatzung. Als die UdSSR am 17. September von der anderen Seite Polen angriff, einigten sich beide Länder und im Branicki-Palast übergaben die Deutschen feierlich die Besatzung von Białystok an die UdSSR. Es ist erwähnenswert, dass sich hier ein wichtiger Eisenbahnknotenpunkt befand, der den Transport während des Krieges beeinflusste. Obwohl die Besetzung von Gebieten nichts Positives ist, hatten die Juden relative Ruhe, da die UdSSR als Zusammenschluss vieler Nationen die Juden nicht verfolgte.

Nachdem die Deutschen Hitler demokratisch an die Macht gewählt hatten, hatten sie Rassismus und Antisemitismus in ihrem Programm. Wir betonen dies nicht, um die Demokratie zu verunglimpfen, sondern um klar zu zeigen, dass das Inferno in Europa nicht von mythischen „Nazis” verursacht wurde, sondern von Deutschen, die Hitler demokratisch an die Macht wählten und seine Politik unterstützten. Der erneute Einmarsch der Deutschen in Białystok 1941 war der Beginn der Tragödie der Juden, die in Białystok die Mehrheit bildeten.

Der Aufstand und die Liquidation des Ghettos

Am 16. August 1943 war ein Gebäude (bereits an der Jurowiecka-Straße) Zeuge der Liquidation des Ghettos. In der Nacht vor der deutschen Aktion schien der Mond wunderschön über der Stadt. Am Morgen hängten die Deutschen im gesamten Ghetto Plakate auf, die über die Deportation der gesamten Ghetto-Bevölkerung zur Arbeit in die Region Lublin informierten. Das Ghetto-Gelände war von der Armee umgeben. Am Ghettozaun an der Smolna-Straße, direkt neben der Jurowiecka, organisierten die Juden einen Selbstverteidigungspunkt. Über 100 junge Menschen waren mit Gewehren, Revolvern und sogar einem Maschinengewehr bewaffnet. Sie hatten auch selbstgemachte Granaten, Äxte, Hämmer, Messer und Molotow-Cocktails. Der Plan war, den Ghettozaun in Brand zu setzen und dann zu versuchen zu fliehen. Als der Zaun brannte, sahen die Juden einen deutschen Panzer und die Gendarmerie. Niemand konnte entkommen. Einige Stunden später warf ein kleiner Junge unerwartet eine mit Salzsäure gefüllte Glühbirne in das Gesicht eines deutschen Offiziers und blendete und verletzte ihn. In der Nähe der Ciepła-Straße, die an die Jurowiecka angrenzt, begann ein echtes Massaker. Die Deutschen schossen auf die Menschenmassen, die am Tor auf die Deportation warteten. Der Junge, der die Glühbirne warf, wurde sofort getötet. Die Deutschen schossen von mehreren Seiten. Die jüdischen Kämpfer versuchten zu kämpfen, hatten aber keine Chance. Trotzdem verloren bei den Kämpfen während der Liquidation des Ghettos 100 Deutsche ihr Leben, viele wurden verletzt.

Die Deutschen ermordeten im Ghetto etwa 800 Menschen. Weitere 30.000 wurden in die deutschen Vernichtungslager in Treblinka und Auschwitz-Birkenau deportiert. In Białystok bereiteten die Deutschen in den zwei Jahren der Besatzung eine wahre Hölle. Nach dem Krieg lebten nur noch wenige hundert Juden in Białystok. Vor der deutschen Besatzung waren es etwa 50.000.

Partnerzy portalu:

June 27, 1941, is a date that has become a permanent part of Białystok’s (Poland) history. It was a day when the German occupiers of Poland committed an unimaginable atrocity. They brutally massacred people simply because they were Jews. They gathered around 800 people into the great synagogue located on Bożnicza Street (now the back of Suraska Street) and then set the building on fire. The heroic actions of Józef Bartoszka led to the survival of 29 people. The caretaker took advantage of the Germans’ inattention and opened the side door of the burning building. At the last moment, people crowded in the vestibule managed to escape. During this time, the occupiers were shooting at Jews who were fleeing from wooden houses, which also caught fire shortly afterward.

“…when the Germans came looking for men – I fled to another room, and when I hid, they took my brother-in-law, Aron Zelmanowicz. My sister ran after her husband. They were taken to the synagogue at the corner of Suraska – Szkolna Street. We watched from the attic of the house where we were hiding. There were many people with me. (…) When the synagogue was filled with people – I saw the Germans close the exits, surround the building, and set it on fire…” – this is a fragment of the eyewitness’s account. The fragment comes from Kurier Poranny.

On that day in Białystok, the Germans killed over 2,000 people. They burned the synagogue, the Schulhof district, and many buildings on Kościuszki Market, Suraska, Sienny Market, as well as what they encountered on Legionowa and Akademicka Streets. In the following days, the Germans continued the mass murder of Jews. Time and again, they conducted shooting actions. On July 3, they killed 200 people, on July 12 – 5,000 people, and on July 13 – 300 people. The murders were carried out by soldiers of police battalion No. 309, commanded by Major Ernst Wies, and battalions 316 and 322 under General Erich von dem Bach-Zelewski. By July 12, nearly 8,000 people had been murdered. Two weeks later,

Bialystok (Poland) Ghetto

On July 26, the ghetto was established in the city. Nearly 20% of all Jews in the city were killed. By order of the German occupiers, Jews had to wear Stars of David on their clothing from September 1, 1941. “A black outline of a six-pointed star the size of a hand on a yellow background with the inscription Jude must be sewn on visibly and worn on the left side of the chest.” This regulation, in line with the Nuremberg Laws, applied to all Jewish citizens from the age of six. Jews were not allowed to appear in public without the star. Anyone who tried to hide it under a scarf or bag had to face severe penalties from the Gestapo, who were vigilant about this.

Poles delivered food to the Jews in the ghetto because the Germans organizing ghettos throughout Podlasie provided starvation rations. Food was hardest to come by in Białystok. However, Bolesław, Henryk, and Józef Sokołowski, as well as Witold Maksymowicz, played an essential role. They bought food in nearby villages and brought it to their homes in Białostoczek, and then the Jews who were removing waste from the ghetto secretly packed the donated food into a hidden, double-bottomed tanker.

There were many more Poles delivering food to the ghetto in various ways. It was most often done through illegal trade. It is worth mentioning that Jews managed to bring cattle into the ghetto by bribing a German soldier. The transfer point was located on Smolna Street (near Jurowiecka). It is worth noting that some Poles were sentenced to death for delivering food. The Germans killed a boy in the yard on Sienkiewicza Street. A woman who tried to force the fence on Kościuszko Market was also killed. A man who managed to get to the ghetto marketplace on Częstochowska Street was also killed.

Examples of heroic deeds by Poles in Podlasie villages can also be multiplied. There, sometimes large families risked death but hid Jews. Poles created special buildings, hidden rooms, and even transported Jews by boat across the Biebrza River so they could wait for better times hidden in swampy forests where the Germans could not reach them!

Transfer of the city

1941 was the last year when the multicultural, multireligious, and multinational Polish Republic, although under occupation, still existed. The tragic fate of our country was sealed by the Germans, who that year began the “final solution to the Jewish question,” which involved the physical extermination of Jews. The Germans occupied territories from the USSR – with Ukraine, Lithuania, Belarus to Poland. In criminal, active cooperation in their territories, countries such as Slovakia, France, and Norway participated. Romania, Bulgaria, and Hungary partially cooperated as well. It is worth emphasizing that Italy and Denmark categorically refused to cooperate in this matter. Finland and Albania were also safe havens for Jews.

In 1939, Białystok, after a few days from the German invasion of Poland, was under German occupation. Then, when the USSR attacked Poland from the other side on September 17, both countries agreed, and in Branicki Palace, the Germans ceremoniously handed over the occupation of Białystok to the USSR. It is worth adding that there was an important railway junction here, which impacted transport, crucial during the war. Although the seizure of territories was not positive, the Jews had relative peace because the USSR, as a union of many nations, did not persecute Jews.

After democratically electing Hitler to power, Germany had racism and anti-Semitism in its program. We emphasize this not to belittle democracy but to show clearly that the hell in Europe was caused not by mythical “Nazis” but by Germans who democratically elected Hitler to power and supported his policies. The Germans’ re-entry into Białystok in 1941 was the beginning of the tragedy of the Jews, who were the majority in Białystok.

The uprising and liquidation of the Ghetto

On August 16, 1943, a building (already on Jurowiecka Street) witnessed the liquidation of the ghetto. The night before the German action, the moon shone beautifully over the city. In the morning, the Germans hung posters throughout the ghetto, informing them of the deportation of the entire ghetto population to work in the Lublin region. The ghetto area was surrounded by the army. At the fence of the ghetto on Smolna Street, right next to Jurowiecka, the Jews organized a self-defense point. Over 100 young people armed with rifles, revolvers, and even one machine gun. They also had homemade grenades, axes, hammers, knives, and Molotov cocktails. The plan was to set fire to the ghetto fence and then try to escape. When the fence burned down, the Jews saw a German tank and gendarmerie. No one managed to escape. A few hours later, a small boy unexpectedly threw a light bulb filled with hydrochloric acid in the face of a German officer, blinding and injuring him. Near Ciepła Street, adjacent to Jurowiecka, a real massacre began. The Germans shot at the crowds waiting for deportation at the gate. The boy who threw the light bulb was immediately killed. The Germans fired from several sides. The Jewish fighters tried to fight, but they had no chance. However, in the battles during the liquidation of the ghetto, 100 Germans lost their lives, and many were injured.

The Germans murdered about 800 people in the ghetto. Another 30,000 were sent to the German extermination camps in Treblinka and Auschwitz-Birkenau. In Białystok, the Germans created a real hell during two years of occupation. After the war, only a few hundred Jews lived in Białystok. Before the German occupation, there were about 50,000.

Partnerzy portalu:

Przesyłamy Wam najserdeczniejsze życzenia świąteczne! Dużo zdrowia, radości i pomyślności. Spędzajcie miło czas przy rodzinnym stole. Niech zabraknie tam uśmiechu. Wesołych Świąt!

Partnerzy portalu: